החלטה בתיק רע"א 7250/12

1.        לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) מיום 9.9.2012 ומיום 13.9.2012 ב-ת"א 33584-04-11, בהן נדחתה בקשת המבקשת למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה או רפואת הכאב.

2.        המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק), לאחר שביום 30.4.2009 נפגעה כהולכת רגל מפגיעת כלי רכב בו נהג המשיב 1. המבקשת ביקשה, במסגרת כתב התביעה והבקשה למינוי מומחים, את מינוים של מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט - בתחומי הפסיכיאטריה, האורתופדיה והראומטולוגיה - תוך שצירפה חומר רפואי לעניין זה (חומר נוסף צורף בהמשך, לקראת קדם המשפט). מינויו של המומחה בתחום הראומטולוגיה או רפואת הכאב, נתבקש נוכח תסמונת כאב מסוג RSD (Reflex Sympathetic Dystrophy) ממנה סובלת המבקשת לטענתה. בדיון שנערך ביום 12.3.2012 קבע בית המשפט כי ימונו מומחים מטעמו בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה, ודחה את הבקשה למינוי מומחה בתחום ראומטולוגיה, לפחות "בשלב הנוכחי". בית המשפט ציין כי יתכן ו"תבוא אמירה ספונטנית של המומחה האורתופד" בעניין זה, וכי גם אם לא, ניתן יהיה לשאול אותו בנושא.

           בחוות דעתו של פרופ' רמי מושיוב, המומחה בתחום האורתופדיה, צוין כי המבקשת אובחנה בעבר כסובלת מתסמונת RSD וקיבלה טיפול משולב - תרופתי, פיזיותרפי, פסיכולוגי ואלטרנטיבי בשל כך. לא נקבעה נכות הקשורה לתסמונת האמורה. לאחר שהתקבלה חוות דעתו של פרופ' מושיוב, הגישה המבקשת בקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי. בית משפט קמא החליט, ביום 2.8.2012, כי תישלחנה שאלות הבהרה בנושא זה לפרופ' מושיוב. ביום 2.9.2012 התקבלו תשובותיו של פרופ' מושיוב. הלה סבר כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הראומוטולוגיה, נוכח היעדר ממצאים קליניים המצביעים על קיום תסמונת RSD במועד הבדיקה. לדבריו, המבקשת אובחנה בעבר כסובלת מתסמונת זו, שנגרמה עקב השבר בברך והטיפולים שהדבר חייב, אך טופלה בהצלחה רבה, ובבדיקתו מיום 7.6.2012 לא נמצאו אצלה עוד מסימני התסמונת. בתשובותיו אישר המומחה כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין הופעת התסמונת.

           ביום 5.9.2012, הגישה המבקשת "הודעה מטעם התובעת ובקשה למתן החלטה", בעניין מינויו של מומחה בתחום הראומטולוגיה. ביום 9.9.2012 קבע בית משפט קמא כי "לפחות בשלב זה אין מקום למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי", וכי "יש להמתין עתה לקבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית ולכך שהתובעת תודיע באיזה בית משפט היא מעוניינת שיימשכו ההליכים".

           ביום 12.9.2012 הגישה המבקשת "בקשה להבהרת החלטה", בשל חוסר הבהירות שהיה טמון לטענתה במילים "לפחות בשלב זה", ולגבי האפשרות שימונה מומחה בתחום הראומטולוגיה בהמשך המשפט. למחרת, ביום 13.9.2012, קבע בית המשפט כי "ברור מן ההחלטה כי נראה שלא ימונה כלל מומחה ראומטולוג בתיק דנן", אלא אם תהיינה "התפתחויות מרחיקות לכת".

           על שתי החלטות אלו, מתאריכים 9.9.2012 ו-13.9.2012, נסבה בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות המבקשת

3.        המבקשת סבורה כי כפי שטענה בפני בית משפט קמא, יש בחומר הרפואי שהגישה לבית המשפט "ראשית ראיה" כנדרש לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה. המבקשת הפנתה לרע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.2012; להלן: עניין פלונית) ולפסיקה נוספת, ממנה עולה לשיטתה כי יש ליתן לתובע, שאין באפשרותו להוכיח את הנכות הרפואית בדרך אחרת מלבד מינוי מומחה מטעם בית המשפט, "ליהנות מן הספק" וללכת לקראתו. מעבר לכך, טוענת המבקשת כי מפסק דין זה אף עולה כי בית משפט קמא שגה בכך שהסתמך על עמדת פרופ' מושיוב בהחלטתו שלא למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה. החשש שהועלה בעניין פלונית, על כך שמומחה בתחום מסוים יביע דעתו בתחום לא-לו, התממש בקביעותיו של פרופ' מושיוב לגבי תסמונת ה-RSD.

           לשיטת המבקשת, אם ימונה מומחה בתחום הראומטולוגיה והמשיבים יישאו בשכרו, כמקובל, לא יהיה בכך סיכון מבחינתם. אם יתברר בדיעבד כי לא היה צורך במינויו, יוכלו המשיבים להיפרע מן המבקשת על ידי הפחתת הפיצוי שישלמו לה - שהרי ממילא נקבעה לה, על ידי פרופ' מושיוב, נכות בשיעור 10%.

           נוכח האמור, מבקשת המבקשת כי ימונה מומחה בתחום הראומטולוגיה או רפואת הכאב.

4.        המשיבים טוענים בתשובתם כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה נוכח העדר קשר סיבתי בין התסמונת הנטענת (RSD) לבין הפגיעה בתאונה, שבגדרה נפגעה המבקשת רק בברך ימין. נטען, כי התלונות בנוגע לכאבים בכף הרגל ובקרסול החלו רק כעבור כארבעה חודשים ממועד התאונה.

           עוד נטען בתשובת המשיבים, כי בחוות דעתו של פרופ' מושיוב צויין במפורש כי לא נמצאו האינדיקטורים העיקריים לקיום התסמונת וכי בתשובותיו לשאלות ההבהרה קבע המומחה כי בעת הבדיקה כבר לא סבלה המבקשת מהתסמונת.

           המשיבים מפנים בתשובתם להחלטה ברע"א 5207/12 בן בסט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 6.8.2012), שם נפסק כי יש לבחון אם קיים צורך אמיתי במינוי והאם לא די במינויים של מומחים בתחומים חופפים, שכן גם לריבוי מומחים יש חסרונות.

דיון והכרעה

5.        נדמה שלא יכול להיות ספק שבידי המבקשת ראשית ראיה, ויותר מכך, לאפשרות שתסמונת ה-RSD ממנה היא סובלת קשורה לתאונה. גם פרופ' מושיוב אישר זאת במפורש בתשובותיו לשאלות ההבהרה. על כן לא היה מקום לטעון, כפי שעשו המשיבים, שהמינוי אינו נחוץ, שכן אין קשר בין פגיעתה בתאונה לבין התסמונת.

6.        במצב דברים זה נדמה כי השאלה המרכזית היא, האם מומחיותו של פרופ' מושיוב מאפשרת לו לחוות דעה בכל הנוגע ל-RSD. מטענות המבקשת עולה, כי היא סבורה שאין להסתפק בחוות דעתו של אורתופד ונדרש מינוי ראומטולוג. אלא שהמבקשת לא הבהירה עניין זה באופן מלא ולא הציגה בפני נימוקים שמכוחם ניתן יהיה לקבוע שלא ניתן להסתמך בנדון על חוות דעתו של אורתופד מומחה. אין מדובר בסוגיה המצויה ב"ידיעה שיפוטית" של בית המשפט או שהתשובה עליה מובנת מאליה מכוח ההיגיון וניסיון החיים. במצב דברים זה היה על המבקשת לפרט את טענותיה בנדון ולתמוך אותן באסמכתאות רלבנטיות, לרבות התייחסותו של פרופ' מושיוב עצמו לשאלה האם מומחיותו מאפשרת לו לחוות דעה בנוגע ל-RSD. יש לזכור כי מלכתחילה הפנתה המבקשת שאלות הבהרה לפרופ' מושיוב גם בענין ה-RSD, בהניחה, כך נראה, שקיימת זיקה כלשהי בין התחומים. אוסיף, כי נראה שבשאלות ההבהרה ששלח בא-כוח המבקשת לפרופ' מושיוב, לא חודדה באופן הנדרש השאלה עד כמה ניתן במסגרת תחום מומחיותו של פרופ' מושיוב לחוות דעה בענין התסמונת. יש להדגיש, כי פרופ' מושיוב עצמו, לא ראה להסתייג כלל ועיקר מהבעת דעה בנושא התסמונת, וניתן להניח שאם הדבר כלל לא היה מצוי בתחום מומחיותו, היה נמנע מלהתייחס לנושא.

7.        התוצאה היא שלאחר שיקול והתלבטות לא ראיתי לקבל את בקשת רשות הערעור. לא התחוור עד תום האם לא ניתן להסתפק בחוות דעתו של פרופ' מושיוב גם לגבי תסמונת ה-RSD, שהרי אם די בכך, אין מקום למינוי מומחים נוספים, כמפורט בהחלטה הנ"ל ברע"א 5207/12, אליה היפנו המשיבים.

           בנוסף, יש משמעות לכך שההליך עדיין לא הסתיים וקיים עדיין פתח לשכנע את בית המשפט בדבר הצורך במינוי ראומטולוג ככל שיתברר שלא היה די במינוי המומחה באורתופדיה כדי שבפני בית המשפט תהיה תמונה מלאה ומדויקת באשר לתסמונת האמורה והשלכותיה האפשריות, בעבר, בהווה ובעתיד, על נכותה של המבקשת.

           יתכן כי בהמשך ההליך, בין היתר במסגרת חקירתו הנגדית של פרופ' מושיוב, ככל שהוא יוזמן להיחקר, יעלה בידיו של בא-כוח המבקשת להראות שקיים קושי בהסתמכות בלעדית על חוות דעתו בענין התסמונת, וכי יש צורך במינוי מומחה מתחום הראומטולוגיה או רפואת הכאב.